תוך הליך יישום עקרונות וועדת הבר החליט מאן דהוא כי מתן רישיונות בהליכים מקוצרים מהווה "פרס" ומבטא "מתן אמון" בבעל העסק. שינוי תפיסה זו תביא להפחתת הנטל הרגולטיבי.
תקציר המאמר::
בחוק רישוי עסקים נקבע כי מי שפתח את עסקו בטרם הגיש בקשה לרישיון או שמתנהלים נגדו הליכים כל שהם בגין עבירות על אותו החוק או שעבר על חלק מהוראות החוק בשלוש שנים שקדמו להגשת הבקשה לא יוכל להגיש בקשה לרישיון בהליך מקוצר.
בבסיס הסנקציה האמורה עומדת תפיסה שגויה שמתן רישיון בהליך מקוצר מהווה "פרס" לבעל העסק ומבוסס על "מתן אמון".
יש לשנות תפיסה זו, להעניש את העבריינים מחד ולשחרר את צוואר הבקבוק של הליך מתן רישיון לעסק מאידך ללא קשר תלותי זה בזה, שאם לא ייעשה כן דינה של רפורמת מתן הרישיון בהליכים מקוצרים נחרץ.
מסלולי הרישוי המקוצרים נולדו בכוונה טובה
בשתי הרפורמות הגדולות האחרונות ברישוי עסקים (תיקון 27 לחוק רישוי עסקים שחוקק בעקבות מסקנות וועדת הבר, ותיקון 34 לחוק שחוקק בעקבות החלטת הממשלה להפחתת נטל הרגולציה) הקו המוביל היה הקלת הנטל על בעל העסק בפרט, והפחתת הנטל הרגולטיבי בכלל, בכל הנוגע להוצאת רישיון עסק.
אחד התיקונים העיקריים שחוקקו בחוק רישוי עסקים לשם השגת המטרות האמורות, הוא יצירת מסלולי רישוי מקוצרים. הוצאת רישיון בהליך מקוצר אמורה להיות כרוכה בפחות בירוקרטיה ופחות אישורים הנדרשים טרם קבלת רישיון מהרשויות לניהול העסק כדין.
הכוונות טובות, נכונות וראויות אלא שבדרך השתבש דבר מה מהותי המטיל צל ובעצם מאין כמעט לחלוטין את היכולת להוצאת רישיונות בהליכים מקוצרים.
מניעת זכאות להליך מקוצר אינה מידתית
תוך הליך יישום עקרונות וועדת הבר החליט מאן דהוא כי מתן רישיונות בהליכים מקוצרים מהווה "פרס" ומבטא "מתן אמון" בבעל העסק.
כתוצאה מתפיסה שגויה זו הוסף סעיף בחוק רישוי עסקים (סעיף 6א2 הקובע סייגים למתן רישיון בהליך מקוצר). כך נקבע כי מי שכבר מפעיל את עסקו בעת הגשת הבקשה לרישיון, לא יוכל לקבל רישיון בהליך מקוצר, כך גם נשללה הזכות לקבלת רישיון בהליך מקוצר ממי שהורשע בשלוש השנים שקדמו לבקשה בעבירה על איזו מהוראות חוק רישוי עסקים ומי שמתנהלים נגדו באותה העת הליכים בגין עבירות על חוק רישוי עסקים ועוד.
סעיף 6א2 האמור, מהווה בפועל סעיף ענישתי לא מידתי – מניעת הוצאת רישיון בהליך מקוצר ממי שאיננו צדיק גמור. האם יעלה על הדעת להכריח כל אדם שנתפס עובר באור אדום לחכות עוד שתי דקות בכל פעם שהוא מגיע לרמזור, לא כאקט ענישתי אלא כי הוא "הפר את האמון" שהחברה נותנת בו? או, האם יעלה על הדעת כי מי שנתפס נוהג במהירות מופרזת בכביש 1 לא יוכל במשך 3 שנים לנהוג בכביש 6? לא כאקט ענישתי, אלא משום שהוא הפר את האמון שניתן בו?
אותו דבר קורה בתחום רישוי העסקים- הרי מאחר ורוב רובם של בעלי העסקים אינם "צדיקים גמורים" (ומי כן?), רובם פותחים את עסקיהם בטרם יגישו בקשה לרישיון, חלקם הורשעו בשלוש השנים הקודמות לבקשה בעבירה כלשהיא על פי חוק רישוי עסקים וכנגד חלקם מתנהלים הליכי אכיפה ברמה כזו או אחרת.
רישיון עסק מבוסס על הוראות חוק, לא על אמון
אבל, ישאל המקטרג, אנחנו נתנו רישיון לבעל עסק על סמך תצהיר שלו בלבד. אנחנו "מאמינים" לו כשהוא מצהיר כי הוא עומד בכל דרישות החוק. מתן רישיון על בסיס תצהיר הוא אקט של מתן אמון בעיננו.
קבלת רישיון עסק הוא שירות שהאזרח נזקק לו מאת הרשות. אין זה הליך חברתי מוסרי של "מתן אמון" איש ברעהו. על הגשת תצהיר שווא בכל הנוגע לחוק רישוי עסקים, צפוי בעל העסק לעונש של עד שנה וחצי מאסר או קנס משמעותי. זוהי ענישה חמורה די והותר.
מערכת היחסים בין אזרח הנצרך לקבלת שירותים ורישיונות מרשות מנהלית ובין אותה הרשות מבוסס על הוראות חוק שעל כל אחד למלא. היה וצד לא ימלא את הוראות החוק החלות עליו, קיימת מערכת אכיפה וענישה לאזרח מחד ומערכת בקרה משפטית על פעולת הרשות מאידך. הערבוב בין הליכים בירוקרטיים שנועדו לקצר הליכים ולהקל על הנטל הרגולטורי ובין מערכת יחסים מוסרית חברתית של "מתן אמון" מהווה ערוב מין שאינו במינו והתוצאה עגומה.
חייבים לשנות את הגישה
כולם רוצים לקצר וליעל את הליכי הרישוי. האינטרס הוא ברור, הן מצד הרשויות והן מצד בעלי העסקים, ואין צורך להכביר על כך מילים.
לאור האמור לעיל ברור שיש לשנות גישה. יש להפריד, גם מעשית וגם תפיסתית, בין מערך האכיפה והענישה של עברייני רישוי עסקים לבין הפחתת הרגולציה בתחום זה. יש לבטל את כל הסייגים המיותרים המגבילים את זכותו של בעל עסק לקבל רישיון בהליך מקוצר. במקביל ניתן להגביר את האכיפה והענישה על בעלי עסקים שקיבלו רישיון בהליך מקוצר תוך הצהרות שווא.
ללא שינוי תפיסה מהותי זה – דינה של רפורמת הרישוי הדיפרנציאלי נחרץ, מספר העסקים שיוכלו לקבל רישיון בהליך מקוצר יהיה ספור והשגת המטרה העיקרית של הפחתת הרגולציה ברישוי עסקים נדונה לכישלון.